חלוקה לא שוויונית בדירת מגורים? לא בכל פער כלכלי
בית המשפט המחוזי בחיפה מציב גבולות ברורים לסטייה מחלוקה שוויונית
פסק דין שניתן היום (5.1.2026) בבית המשפט המחוזי בחיפה מספק תזכורת חשובה:
לא כל פער כלכלי בין בני זוג מצדיק חלוקה לא שוויונית של דירת מגורים.
באותו מקרה דובר בבני זוג שהיו נשואים במשך 17 שנים, להם שלושה ילדים, ובבעלותם דירת מגורים משותפת בצפון הארץ בשווי כ־1.8 מיליון ₪.
הערכאה הראשונה קבעה חלוקה לא שוויונית של התמורה ממכירת הדירה
65% לאישה ו־35% לגבר.
החלוקה הלא שוויונית, וזאת בשל פערי השתכרות, פערי שיקום כלכלי והגדרת האישה כצד ה"חלש" במערכת היחסים.
על פסק דין זה הוגש ערעור.
והמחוזי חשב אחרת.
מה קבע בית המשפט המחוזי?
בית המשפט המחוזי בחיפה הפך את פסק הדין וקבע כי יש לחלק את הדירה באופן שוויוני.
ההנמקה המרכזית נשענה על שלושה אדנים ברורים:
- רישום הדירה בחלקים שווים
כאשר נכס נרכש ונרשם מלכתחילה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, נקודת המוצא היא שוויון.
סטייה מנקודת מוצא זו מחייבת הצדקה כבדה במיוחד. - תרומת הורי האיש לרכישת הדירה
המחוזי נתן משקל משמעותי לעובדה שהורי האיש תרמו סכום כספי ניכר לרכישת הדירה.
לפי בית המשפט, תרומה זו יוצרת אצל האיש ציפייה סבירה לחלוקה שוויונית במסגרת איזון המשאבים. - שיקול תמריצי רחב
המחוזי אף הרחיב מעבר למקרה הפרטני וקבע כי יש להימנע מיצירת תמריץ שלילי לבני משפחה מלתמוך בילדיהם בתחילת דרכם.
סטייה שיטתית מחלוקה שוויונית עלולה לגרור פתרונות משפטיים מלאכותיים, רישומים מורכבים וניסיונות עקיפה מיותרים.
ומה עם פערי ההשתכרות והיכולת הכלכלית?
וזו אולי הנקודה החשובה ביותר. בית המשפט המחוזי לא התעלם מהפערים הכלכליים.
הוא פשוט קבע שפערי השתכרות לבדם אינם מצדיקים חלוקה לא שוויונית בדירת מגורים.
פערים כאלה יכולים וצריכים להיבחן בכלים אחרים
מזונות
איזון כולל
הסכמות חוזיות
אך לא בהכרח באמצעות פגיעה בשוויון הקנייני בנכס שנרשם במשותף.
מה ניתן ללמוד מהפסיקה?
- חלוקה לא שוויונית היא חריג, לא הכלל
גם נישואין ארוכים, גם פערי שכר משמעותיים וגם ויתור של אחד הצדדים על קריירה
לא מובילים אוטומטית לסטייה משוויון. - רישום וטיב המימון חשובים לא פחות מהנרטיב הזוגי
מי מימן
איך נרשם
ומה הייתה הציפייה הסבירה בעת הרכישה
אלו שאלות מכריעות. - חוסר אחידות בפסיקה עדיין קיים
אותו סט נתונים יכול להוביל לתוצאה שונה בערכאות שונות.
זו בדיוק הסיבה שפסקי דין אינם תחליף לתכנון מוקדם.
ולמה זה מחזק את החשיבות של הסכם גירושין בהסכמות?
כי מי שמשאיר את ההכרעה לבית המשפט
מקבל תוצאה שאינה צפויה.
לעומת זאת, בהליך מוסכם
אפשר להתייחס לפערי השתכרות
לתרומות משפחתיות
ליכולת השיקום
וליצור פתרון מותאם, מאוזן וצופה פני עתיד
בלי להמר על פסיקה.
סיכום
הפסיקה מהיום מזכירה אמת פשוטה אך קריטית: שוויון קנייני אינו נעלם בגלל פערים כלכליים והחריגים לו נבחנים בזהירות רבה.
מי שמבין זאת בזמן, חוסך שנים של הליכים, וכסף רב ובעיקר חוסר ודאות.
