כספי ירושה בגירושין ומדוע הדירה חולקה בין הצדדים בחלוקה לא שוויונית?
אחת ההנחות הרווחות בדיני משפחה היא שדירת מגורים הרשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים תחולק ביניהם באופן שוויוני במקרה של גירושין.
בפועל, הפסיקה מלמדת שהמציאות מורכבת בהרבה.
בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר פסקי דין שבהם בית המשפט בוחר לסטות מהאיזון השוויוני, גם כאשר הרישום בטאבו הוא חצי חצי. אחד המקרים הבולטים הוא פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שבו נקבע כי האישה תקבל 75 אחוזים מהתמורה ממכירת הדירה, והבעל רבע בלבד.
פסק דין זה מחדד שאלה משפטית וכלכלית מהותית
מתי ניתן לסטות מחלוקה שוויונית של דירת מגורים בגירושין
ומהם הקריטריונים שבית המשפט בוחן לצורך כך.
נקודת המוצא המשפטית: רישום משותף וחזקת השיתוף
ככלל, דירת מגורים שנרכשה במהלך הנישואין ונרשמה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, תיחשב נכס משותף לצורך איזון משאבים.
הרישום יוצר חזקה ראייתית חזקה בדבר כוונת שיתוף מלאה.
גם כאשר אחד מבני הזוג השקיע יותר כספים
גם כאשר מקור הכספים הוא ירושה או מתנה
נקודת המוצא היא שכספים שהוטמעו ברכוש משותף איבדו את אופיים הייחודי.
במילים אחרות, ברוב המקרים, רישום משותף גובר על מקור הכסף.
החריג לכלל: מתי בית המשפט כן סוטה מהחלוקה השוויונית
לצד הכלל, הפסיקה מכירה בחריגים. לא כל מקרה יסתיים באיזון של 50 אחוז לכל צד.
סטייה מחלוקה שוויונית תיתכן כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות
ובעיקר כאשר בן הזוג הטוען לכך מצליח להרים נטל ראייתי משמעותי.
בפסק הדין מחיפה נטען והוכח כי, עיקר ההון העצמי לרכישת הדירה, מימון השיפוץ ופירעון חלק ניכר מהמשכנתא בוצעו מכספי ירושה אישיים של האישה.
הבעל טען מנגד טענה מוכרת, הרישום המשותף משקף מתנה שהושלמה והכספים נטמעו ברכוש המשותף.
בית המשפט קיבל חלקית את שתי הטענות
אך לא עצר בניתוח טכני בלבד.
המעבר מחשיבה פורמלית לצדק מהותי
בית המשפט הדגיש, כי אין להסתפק בבחינה פורמלית של אופן הרישום בלבד.
יש לבחון את מכלול נסיבות החיים הכלכליים של בני הזוג, את פערי ההשקעה, ואת תחושת ההגינות.
במקרה זה נקבע כי היקף השקעתה של האישה היה כה משמעותי, עד שנוצרה מה שהפסיקה מכנה – "זעקת הגינות".
כאשר הזעקה הזו מתקיימת, הרישום כבר אינו חסין.
לכן נקבע כי חרף הרישום השוויוני, חלוקת התמורה תהיה לא שוויונית: 75% לאישה ו025% לבעל, לאחר ניכוי המשכנתא והוצאות המכירה.
מה ניתן ללמוד מכך על חלוקת דירה בגירושין ועל כספי ירושה בגירושין?
פסק הדין ממחיש אמת משפטית לא נוחה, בגירושין עם נכסים נוכשמעורבים כספי ירושה – אין ודאות.
אותה דירה, עם אותו רישום, יכולים להוביל לתוצאה שונה לחלוטין.
בהתאם לראיות, למקור הכספים (ירושה או מתנה), ולהתרשמות בית המשפט מהצדק המהותי.
מי שמסתמך באופן עיוור על הרישום בטאבו, עלול לגלות בדיעבד, שהתוצאה רחוקה מאוד ממה שציפה לו.
למה הסכמות עדיפות על הכרעה שיפוטית
דווקא בגלל חוסר האחידות בפסיקה,
דווקא משום שבית המשפט שומר לעצמו שיקול דעת רחב,
הליך משפטי הופך להימור כלכלי.
בגישור, לעומת זאת, הצדדים שולטים בתוצאה.
כאשר יש דירת מגורים, ובעיקר כאשר יש פערים בהשקעה, ירושה, או סיוע משפחתי משמעותי, אפשר וכדאי, לעצור, לנתח את התמונה הכלכלית האמיתית
ולקבוע מנגנון חלוקה מוסכם בהסכם גירושין.
הסכם כזה אינו מבוסס על תקווה, אלא על ודאות.
סיכום
הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, כוללות הוראות בנוגע להחרגת נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה. להוראות החוק באתר משרד המשפטים.
כמו כן, ניתן לקבל מידע נוסף אודות החרגת נכסי ירושה, באתר כל זכות.
חלוקה לא שוויונית של דירת מגורים בגירושין, אינה חריג נדיר אך גם אינה הכלל.
היא תלויה בנסיבות, בהוכחות ובאופן שבו בית המשפט תופס את שאלת ההגינות.
מי שמבין זאת בזמן, יכול לבחור בין שתי דרכים, להפקיד את עתידו הכלכלי בידי שופט או לנהל את הפרידה בהסכם גירושין ולצאת ממנה עם שליטה אמיתית בתוצאה.
