חלוקת רכוש ודירה בצל חדלות פירעון
כאשר בית מגורים רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, רבים מניחים כי מדובר ב"חומת מגן" מפני תביעות, חובות או נושים של בן הזוג האחר. אך פסק דין שניתן בהליך חדלות פירעון מלמד כי הרישום לבדו אינו מכריע. גם כאשר הבית רשום על שם האישה בלבד, ייתכן שבית המשפט יכיר במחצית הזכויות של הבעל, מכוח כוונת שיתוף.
הסוגיה עלתה במסגרת תיק חדלות פירעון, שבו בעל המניות נקלע לחובות משמעותיים. המנהל המיוחד ביקש להצהיר כי למרות שהבית ברמת אפעל רשום על שם האישה בלבד, מחצית מהזכויות בו שייכות לבעל. המשמעות ברורה: אם יוכח שיתוף, ניתן יהיה לממש את חלקו לטובת הנושים.
ניתן לקרוא כאן את הוראות חוק יחסי ממון, בנוגע לחלוקת רכוש.
את פסק הדין המלא ניתן לקרוא כאן.
השאלה המשפטית המרכזית
האם ניתן להצהיר על שיתוף בנכס מגורים הרשום על שם בן זוג אחד בלבד, לצורך מימוש זכויות במסגרת חדלות פירעון?
במוקד עמדה טענת האישה כי הבית נרשם על שמה מתוך רצון ליצור הפרדה רכושית, בשל סיכונים עסקיים שנטל הבעל. עוד נטען כי חלפו כעשרים שנה ממועד הרישום וכי נושי החברה ידעו שהנכס אינו רשום על שמו של הבעל.
בית המשפט לא קיבל את הטענות הללו.
רישום פורמאלי אינו חזות הכול
בפסק הדין נקבע כי אין חסינות מוחלטת לבית מגורים רק משום שהוא רשום על שם אחד מבני הזוג. כאשר מוכחת כוונת שיתוף אמיתית בנכס, הרישום הפורמלי נדחה מפני המציאות הכלכלית וההתנהלות בפועל.
בית המשפט בחן שורה של אינדיקציות:
מימון משותף
הנכס נרכש בשנת 1995 לאחר נישואי הצדדים בשנת 1984. רכישת הבית מומנה באמצעות הלוואה משותפת בסך 1.2 מיליון שקל, וכך אף דווח לרשויות מיסוי מקרקעין. מימון משותף הוא אינדיקציה מובהקת לכוונת שיתוף.
שיעבוד הבית להלוואות נוספות
הבית שועבד לצורך נטילת הלוואה נוספת שהוחזרה לאורך שנים על ידי שני בני הזוג. התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענה להפרדה רכושית מוחלטת.
היעדר הפרדה בין עסק לרכוש פרטי
נקבע כי הרישום על שם האישה נועד להגן מפני נושים פוטנציאליים. אולם בפועל לא נשמרה הפרדה רכושית מלאה בין עסקי הבעל לבין הרכוש הפרטי. כאשר ההתנהלות בפועל אינה עקבית עם טענת ההפרדה, בית המשפט יטה לראות ברישום מהלך למראית עין.
מעורבות האישה בעסק
האישה הייתה רשומה כבעלת מניות ודירקטורית באחת החברות, ושימשה גורם ניהולי כלפי חוץ. גם אם לא הייתה מעורבת בכל ההחלטות, עצם הרישום והמצג החיצוני חיזקו את המסקנה כי לא התקיימה הפרדה רכושית אמיתית.
חלוקת רכוש ודירה גם מול נושים
פסק הדין מבהיר כי דיני המשפחה ודיני חדלות פירעון נפגשים בנקודת מבחן רגישה: זכויות בן הזוג אל מול אינטרס הנושים.
כאשר מוכחת כוונת שיתוף, מחצית מהזכויות בנכס עשויה לעבור לקופת חדלות הפירעון, גם אם הנכס רשום על שם בן הזוג האחר בלבד. אין מדובר בהרמת מסך קלאסית אלא בקביעה קניינית בדבר בעלות אמיתית.
בסופו של דבר נקבע כי הכוונה האמיתית של הצדדים הייתה שיתוף מלא בנכס בחלקים שווים. בית המשפט הורה להעביר מחצית מהזכויות בבית על שמו של בעל המניות.
מה ניתן ללמוד מכאן
- רישום בית מגורים על שם אחד מבני הזוג אינו מבטיח הגנה מפני חלוקת רכוש.
- כוונת שיתוף נבחנת לפי התנהלות בפועל ולא רק לפי מסמכים.
- מימון משותף ושיעבודים משותפים הם ראיות חזקות לשיתוף.
- ניסיון ליצור הפרדה פורמלית ללא הפרדה מהותית עלול להיחשף בהליך משפטי.
- בהליכי חדלות פירעון, נכסי התא המשפחתי אינם מחוץ לתמונה.
המשמעות לבני זוג עם עסק
בני זוג שבהם אחד מנהל פעילות עסקית עם סיכונים כלכליים צריכים להבין: אם אין הסכם ממון ברור ומבוצע בפועל, ואם אין הפרדה אמיתית בין נכסים, בית המשפט עלול לראות בבית המגורים נכס משותף לכל דבר.
במילים פשוטות, חלוקת רכוש ודירה אינה נקבעת רק לפי הטאבו אלא לפי המציאות הכלכלית שנוצרה לאורך השנים.
בשורה התחתונה
הכותרת "הבית רשום על שם האישה בלבד והבעל קיבל חצי" אינה חריגה. היא משקפת עיקרון עקבי בפסיקה: מה שקובע הוא השיתוף האמיתי.
בזוגות שבהם יש עסק, סיכונים פיננסיים או חובות, תכנון משפטי מוקדם והסדרה נכונה של יחסי הממון אינם מותרות אלא הכרח.
הטעות לחשוב שהרישום לבדו מגן על הנכס עלולה להתברר כיקרה מאוד וזו הסיבה שחשוב להיוועץ עם עורך דין מומחה בתחום.
על הסדר איזון משאבים ניתן לקרוא גםבאתר כל זכות.
