דירה בגירושין – כשהוא סירב להיות חבר קיבוץ ודרש מחצית מהבית, בית הדין קבע אחרת
בני זוג נשואים רכשו יחד בית בקיבוץ.
המשכנתא נרשמה על שם שניהם.
הבעל שילם תשלומים במשך כשנה.
אבל הבית עצמו נרשם על שם האישה בלבד, מאחר שהיא הייתה חברת קיבוץ והוא בחר שלא להצטרף כחבר.
כשהיחסים עלו על שרטון והצדדים פנו להליך משפטי, דרש הבעל להכיר בבית כנכס משותף. לטענתו, חוק יחסי ממון קובע כי נכס שנרכש במהלך הנישואין הוא נכס בר איזון, גם אם נרשם על שם אחד מבני הזוג בלבד, ובוודאי כאשר לא נחתם הסכם ממון שמחריג אותו.
בית הדין הרבני האזורי בחיפה קבע אחרת.
נקודת המוצא היא אכן שיתוף בנכסים שנרכשו במהלך הנישואין. אך מדובר בברירת מחדל שניתן לסטות ממנה כאשר מוכחת כוונה ברורה אחרת.
במקרה זה נקבע כי מכלול הנסיבות הצביע על כך שהצדדים לא התכוונו לשיתוף קנייני בבית. הרישום הבלעדי לא היה טכני בלבד. הבעל לא ביקש להיות חבר קיבוץ, ידע שהרישום נעשה על שם האישה בלבד ואף נתן לכך הסכמה. בנוסף, עיקר המימון הגיע ממשפחת האישה.
גם העובדה שהבעל השתתף במשכנתא לא שינתה את התוצאה. תשלומי המשכנתא נתפסו כסיוע מימוני או כתשלום בגין מגורים, ולא כהוכחה לשיתוף בזכויות הבעלות. דרישתו להשבת הכספים נדחתה, בין היתר בשל תקופת המגורים בבית והחפיפה לחובת המדור.
מה אפשר ללמוד מהמקרה הזה
המקרה הזה מטלטל לא מעט הנחות יסוד.
רבים סבורים כי כל נכס שנרכש במהלך הנישואין הוא אוטומטית חצי חצי. בפועל, הדין מורכב יותר.
חוק יחסי ממון קובע מנגנון של איזון משאבים, אך הוא אינו מתעלם מהמציאות ומהכוונה האמיתית של הצדדים. כאשר ניתן להוכיח שבני הזוג ביקשו להחריג נכס מסוים, גם ללא הסכם ממון פורמלי, הערכאות עשויות לסטות מהחלוקה השוויונית.
במיוחד כאשר מדובר בנכסים ייחודיים כמו בית בקיבוץ, שם שאלת החברות והרישום אינה עניין טכני בלבד אלא חלק מהותי מהזכויות.
שיתוף במשכנתא אינו שיתוף בבעלות
אחת הטעויות הנפוצות שאני רואה בשטח היא ההנחה כי עצם ההשתתפות בהלוואה או בתשלומי משכנתא מקנה זכויות קנייניות.
הפסיקה מלמדת אחרת.
יש להבחין בין חיוב חוזי מול הבנק לבין זכות קניינית בנכס. אפשר להיות חייבים יחד בהלוואה מבלי להיות בעלי זכויות שוות בדירה. אפשר גם לשלם תשלומים בפועל, מבלי שתקום זכות קניינית אם הוכחה כוונה ברורה אחרת.
הכול תלוי בתמונה הכוללת: מקור המימון, אופן הרישום, ההתנהלות בזמן אמת, התכתבויות, הצהרות, נסיבות החיים.
רישום בטאבו אינו חזות הכול, אך הוא משמעותי
בתי המשפט ובתי הדין בוחנים את הרישום כראיה מרכזית, אך לא בלעדית.
כאשר הרישום תואם כוונה מודעת וברורה, וכאשר אחד מבני הזוג ידע והסכים לכך בזמן אמת, קשה מאוד לטעון בדיעבד לשיתוף מלא.
לעומת זאת, כאשר הרישום נעשה מטעמים טכניים בלבד, או כאשר יש ראיות להתנהלות כלכלית משותפת מלאה, התוצאה עשויה להיות שונה לחלוטין.
לכן אין תשובה אוטומטית. יש ניתוח.
מה המשמעות לבני זוג היום
אם אתם לפני רכישת נכס, במיוחד כאשר אחד מכם מביא הון עצמי משמעותי, סיוע משפחתי או זכויות ייחודיות, חשוב להסדיר את הדברים מראש.
אם אתם לפני פרידה ושואלים את עצמכם מה יקרה עם הדירה, אל תסתמכו על הנחות יסוד.
כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. כל פרט קטן עשוי להכריע.
במשרד שלי אני בוחנת לא רק את השאלה האם הנכס נרכש במהלך הנישואין, אלא מה הייתה הכוונה האמיתית בזמן הרכישה, כיצד מומן הנכס, מה הוסכם בין הצדדים בפועל, ואילו ראיות קיימות.
ההבדל בין מחצית זכויות לבין אפס זכויות עשוי להיקבע על בסיס פרטים שנדמים שוליים בזמן אמת.
לפני שמקבלים החלטות
רכישת נכס במהלך הנישואין אינה מבטיחה שיתוף אוטומטי.
שיתוף במשכנתא אינו בהכרח שיתוף בבעלות והיעדר הסכם ממון אינו סוף פסוק.
הדין מעניק ברירת מחדל, המציאות קובעת את התוצאה.
לפני שאתם בונים, חותמים או נפרדים,
כדאי להבין לעומק מה המשמעות המשפטית והכלכלית של כל צעד.
