חשבונות נפרדים בגירושין: האם זה באמת מגן עליכם?
אחת ההנחות השכיחות ביותר שאני פוגשת היא זו:
“ניהלנו חשבונות נפרדים, לכן כל אחד נשאר עם מה שיש על שמו”.
ההנחה הזו נשענת על היגיון יומיומי.
אבל בדיני משפחה ההיגיון החשבונאי איננו בהכרח ההיגיון המשפטי.
המשטר הרכושי בישראל
במשטר הרכושי החל על רוב הזוגות הנשואים בישראל, נקודת המוצא היא איזון משאבים.
משמעות הדבר היא שבמועד פקיעת הנישואין מתבצעת בחינה של כלל הזכויות והנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, והם מתחלקים, ככלל, בחלקים שווים. השאלה המרכזית איננה באיזה חשבון הופקד הכסף, אלא מתי נוצרה הזכות ומה מקור הצבירה.
שכר עבודה שנצבר בתקופת הנישואין, חסכונות, קרנות השתלמות, פנסיה, קופות גמל, השקעות, מניות ואופציות, ולעיתים גם שווי עסק שהתפתח במהלך הקשר, ייכנסו בדרך כלל לאיזון משאבים.
העובדה שהכספים הופקדו לחשבון על שם אחד בלבד איננה מייתרת את הזכות של בן הזוג השני לדרוש את חלקו.
ניהול חשבונות נפרדים עשוי לשקף רצון לעצמאות כלכלית, ולעיתים גם נוחות תפעולית. אולם הוא איננו שקול להסכם ממון תקף ומאושר כדין. ללא הסדרה משפטית מפורשת, ברירת המחדל הקבועה בחוק תחול, גם אם בני הזוג התנהלו במשך שנים בהפרדה טכנית מוחלטת.
החריגים
לצד זאת, ישנם חריגים מהותיים. נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ירושות ומתנות אישיות, וכן זכויות שהוסדרו במפורש בהסכם ממון מאושר, עשויים להישאר מחוץ לאיזון.
עם זאת, גם כאן בתי המשפט אינם מסתפקים בכותרת.
ערבוב כספים, השקעות משותפות בנכס פרטי, שימוש מתמשך המבטא כוונת שיתוף, או הסתמכות כלכלית של בן הזוג האחר, עלולים ליצור טענות מורכבות ולשנות את נקודת האיזון.
לדוגמה: אם דירה שהייתה לפני הנישואין שופצה מכספים משותפים,
אם נלקחו הלוואות משותפות,
אם הייתה התנהלות שמעידה על כוונת שיתוף,
ייתכן שתקום לבן הזוג השני טענה לזכויות מסוימות. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
אז למה בכלל אנשים חושבים אחרת
משום שבחיי היומיום אנחנו מזהים בעלות לפי רישום פורמלי.
חשבון בנק על שמי נתפס כשלי.
תיק השקעות על שמי נתפס כרכושי האישי.
אבל דיני המשפחה מבוססים על תפיסה שונה:
שיתוף כלכלי במהלך חיי נישואין יוצר זכויות הדדיות, גם אם הניהול הטכני היה מופרד.
בתי המשפט בוחנים את מהות היחסים, לא רק את מבנה החשבונות.
סיכום
בגירושין שבהם מעורבים נדלן, עסק משפחתי, פערי השתכרות משמעותיים או נכסים פיננסיים מתוחכמים, השאלה הופכת מורכבת אף יותר. לא אחת נדרש ניתוח עומק של מבנה ההכנסות, של מקורות המימון ושל תרומת כל אחד מבני הזוג לצבירת ההון, לרבות תרומה עקיפה בדמות גידול ילדים או ויתור על קריירה.
הטעות המרכזית היא לבסס אסטרטגיה משפטית על תחושה של בעלות. “זה על שמי” איננו טיעון מספק. לעומת זאת, תכנון מוקדם באמצעות הסכם ממון, או בחינה מקצועית מוקדמת של המצב הכלכלי, יכולים לשנות באופן מהותי את תוצאות ההליך.
בפרידות עם היבטים כלכליים משמעותיים, נדרש מבט משולב, משפטי ופיננסי. לא די לדעת מה רשום בבנק. צריך להבין כיצד החוק מפרש את אותה מציאות, ואיך נכון לנהל את המשא ומתן כדי להגן על מה שנבנה לאורך השנים.
בגירושין, הפרטים הקטנים עושים את ההבדל הגדול.
