בעשורים האחרונים, ועם התרחבות תעשיית ההייטק בישראל, אופציות ומניות לעובדים מהווים חלק אינטגרלי ממערך התגמול של עובדים בחברות אלה. האופציות אינן רכיב שולי או הטבה נלווית בלבד, אלא, לעיתים, האופציות מהוות מרכיב משמעותי בפוטנציאל הכלכלי של התא המשפחתי.
כאשר בני זוג מחליטים על פרידה וגירושין, שאלת הסיווג של האופציות, אופן החלוקה שלהן ומועד הערכת השווי, מהווים אחת הסוגיות המשמעותיות, במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג.
המורכבות נובעת, בעיקר, מהאופי הייחודי של האופציות, בהיותן נכס עתידי, מותנה וספקולטיבי. בנוסף, קיים פער בין כללי איזון המשאבים הקלאסיים, שמעדיפים חלוקה נכון למועד הקרע בין הצדדים, לבין המציאות הכלכלית החדשה, שבה נכסים רבים אינם ניתנים למימוש או להערכה במועד הקרע.
במאמר זה, אסקור את הנושא, בהקשר של פרידה וגירושין, תוך הבחנה בין סוגי האופציות, מטרות ההענקה וכללי החלוקה המקובלים כיום. 

מהן אופציות לעובדים

אופציה הינה זכות חוזית, שניתנת לעובד על ידי החברה ומאפשרת לו לרכוש מניות של החברה, במועד עתידי ובמחיר קבוע מראש. האופציה אינה מניה ואינה כסף, אלא זכות עתידית, אשר המימוש שלה כפוף להתקיימות מספר תנאים, כשהעיקריים שבהם הינם תקופת הבשלה (Vesting) והמשך עבודה בחברה, תקופה שנקבעה בתנאי ההענקה של האופציות. בפועל, רק עם מימוש האופציה וכפוף לערך מניות החברה, במועד המימוש, עשויה להיווצר לעובד הטבה כלכלית ממשית.
האופציות ניתנות במסגרת תוכניות שונות, המשתנות מחברה לחברה ולעיתים אף בין עובדים באותה חברה. תנאי ההקצאה, משך ההבשלה, מועדי המימוש, סחירות האופציות והשלכות המס – כולם פרמטרים משתנים, אשר יש להם משמעות מכרעת בשאלת סיווג האופציות כנכס בר איזון במסגרת גירושין.

מדוע האופציות מהוות נכס ייחודי בהליכי גירושין

דירה, חשבון בנק או שכר עבודה, הם נכסים קלאסיים שנצברו לבני הזוג. בניגוד אליהם, אופציות הן נכס עתידי, אשר הערך שלו אינו וודאי. במקרים רבים, אין לאופציות כל שווי ממשי במועד הקרע בין בני הזוג ובמקרים אחרים, השווי הפוטנציאלי של האופציות עשוי להתממש שנים, לאחר מועד הקרע, בעקבות הנפקה, מכירת החברה או אירוע אקזיט אחר, שמוגדר בתנאי ההענקה.
איזון משאבים בין בני זוג, במקרה של פרידה, מבוסס על עקרון "הפרידה הנקייה" והערכת שווי הנכסים, במועד הקרע. עקרון זה קובע, כי עם מועד הקרע בין בני זוג, יש לשאוף לניתוק מלא של הקשר הכלכלי ביניהם, כך שאיזון המשאבים ייעשה לפי שווי הנכסים במועד הקרע.
יחד עם זאת, החלה טכנית של עקרון זה על אופציות, עלול להוביל לעיוותים מהותיים ולתוצאה שאינה צודקת או משקפת את המציאות הכלכלית, כפי שתהיה בפועל, בעתיד, בין אם בקיפוח בן הזוג שלא עובד בחברה ובין אם בהטלת סיכון בלתי סביר, על בן הזוג העובד. יישום 

השאלה המרכזית, מה תכלית הענקת האופציות

הקריטריון המרכזי שנקבע בפסיקה, לצורך הכרעה בשאלת חלוקת האופציות, בין בני הזוג, הוא תכלית ההענקה של האופציות. השאלה הרלוונטית אינה מהו מועד ההבשלה של האופציות וגם לא מה מועד המימוש של האופציות, אלא, עבור איזו תקופת עבודה הוענקו האופציות.
לעיתים, האופציות מוענקות כתגמול על עבודת עבר, כתחליף לשכר גבוה יותר (בעיקר בחברות סטארט-אפ), כבונוס בגין תרומה קיימת לחברה או גם כתמריץ להמשיך ולעבוד בחברה בעתיד. מדובר בהבחנה מהותית. כך, בין היתר, אופציות שניתנו כפיצוי על עבודה שבוצעה, במהלך הנישואין, ייחשבו לרוב כנכס בר איזון, גם אם המימוש שלהן נדחה למועד מאוחר יותר.
מנגד, עצם ההתניה של מימוש האופציות, בהמשך עבודה בחברה, אינה משנה בהכרח את מהותן. לעיתים, תנאי זה הינו טכני בלבד ואינו מעיד על כך שהאופציות ניתנו כתגמול עבור עבודה עתידית.

ההבדל בין אופציות שהבשילו לאופציות שטרם הבשילו

ככלל, אופציות שמועד ההבשלה שלהן, חל עד מועד הקרע, נחשבות, ככלל, לזכות מגובשת יותר, אשר נכללות במסת הנכסים, הניתנים לאיזון בין הצדדים. הדבר נכון, גם אם המימוש של האופציות, בפועל, נדחה למועד מאוחר למועד הקרע. לעומת זאת, אופציות שטרם הבשילו, מחייבות בחינה מורכבת יותר, שכן הזכויות טרם התגבשו במלואן.
יצוין לעניין זה, כי הפסיקה אינה נוקטת גישה אחידה, אלא בוחנת כל מקרה לגופו, תוך בחינת מועד ההקצאה, תקופת ההבשלה, תרומת בן הזוג העובד בתקופת הנישואין והקשר בין ההקצאה לבין העבודה בפועל.

כלל הזמן Time Rule 

במקרים שבהם קיימת חפיפה חלקית, בין תקופת ההבשלה של האופציות לבין תקופת החיים המשותפים, נעשה שימוש בכלל הזמן, שמשקלל את התקופה שבמהלכה התקיימו חיי שיתוף בין בני הזוג לבין התקופה הכוללת שעבורה ניתנו האופציות.
באמצעות כלל הזמן (Time Rule), ניתן לבצע חלוקה יחסית, אשר תשקף באופן הוגן את תרומת התא המשפחתי לצבירת הזכות, בדיוק כפי שנהוג לעשות ביחס לנכסים פנסיוניים. כלל זה, מאפשר להימנע ממצב בו, ינתן שווי אפס לאופציות עתידיות מצד אחד ומצד שני, תקבע חלוקה שוויונית מלאה באופציות, שאינה משקפת את המציאות העובדתית.

החשיבות של מועד הקרע ומועד המימוש

ככלל, מועד הקרע הוא המועד הקובע לצורך איזון משאבים בין הצדדים. עם זאת, כאמור, אופיין הייחודי של האופציות, הביא את בתי המשפט, להכיר בכך, שבמקרים מסוימים, הערכת שווי האופציות, במועד הקרע, לא משקפת בצורה מיטבית את שווי האופציות.
בתי המשפט קבעו, כי הערכת השווי תידחה ממועד הקרע למועד המימוש, במקרים בהם קיימת אי ודאות גבוהה, ביחס לשווי האופציות, כאשר קיים קושי ממשי להעריך את האופציות במועד הקרע וכאשר קיים סיכוי ממשי לכך, שהערכת שווי האופציות, במועד הקרע, תביא לפגיעה משמעותית בהערכת שווי האופציות. דחיית מועד האיזון למועד הקרע אינה אוטומאטית ואינה מתאימה לכל מקרה, אך יחד עם זאת, היא משקפת גישה גמישה יותר של בתי המשפט, המעדיפה צדק מהותי על פני יישום טכני של עקרון "הפרידה הנקייה".

משמעות הסיכון, אי הוודאות והשיתוף בפירות

חשוב לציין, כי חלוקה עתידית של אופציות אינה מהווה רק שיתוף בפירות, ויש בה גם שיתוף בסיכון. כאשר מחליטים לדחות את מועד האיזון, למועד מאוחר למועד הקרע, שני הצדדים נושאים באי הוודאות שקיימת ביחס לאופציות. אם האופציות ימומשו בעתיד, הרי שהפירות יחולקו בין הצדדים, בעוד שבמקרה שלא יהיה מימוש, לא יהיה מה לחלק.
הבנה זו, עומדת בבסיס גישת הפסיקה, שרואה באופציות נכס משותף, שנצבר במהלך החיים המשותפים של בני הזוג, ואשר בשל אופיו המיוחד, הוא מצדיק חריגה מכללי האיזון הרגילים.

סיכום

כאשר שהנכסים שנצברו לתא המשפחתי כוללים אופציות, לרוב, לא מדובר בנכס טכני או שולי בהליכי הגירושין. לרוב, מדובר בנכס מורכב יותר, עתידי ובעל פוטנציאל משמעותי עבור התא המשפחתי.
חלוקת האופציות בין בני הזוג מחייבת התחייבות מיוחדת, הבנה של נסיבות ההקצאה, מטרותיה, תקופת ההבשלה ותקופת החפיפה לחיי הנישואין.
במאמר הזה, ניסיתי להניח תשתית עיונית להבנת הנושא והמורכבות שלו.
במאמר נפרד, אסקור את הפסיקה בתחום, לרבות גישות שונות של הערכאות והשלכות מעשיות על ניסוח הסכמי גירושין.
כמובן שיש גם הבטי מיסוי אם התוכן הזה מעניין אותכם אתם יכולים לקרוא כאן