הסדרי שהות שווים בגירושין – למה בגירושין פתאום כולם רוצים הסדרי שהות שווים.
זו שאלה שאני שומעת הרבה, ובכנות, זו גם שאלה שחייבים לשאול ביושר. כי לפעמים מאחורי הדרישה להסדרי שהות שווים בגירושין עומד רצון אמיתי להיות הורה נוכח ומשמעותי. אבל לפעמים, מאחורי אותה דרישה בדיוק, עומדים כסף, אגו, או פחד עמוק לאבד מקום בחיי הילדים.
הסדרי שהות שווים בגירושין הפכו בשנים האחרונות נפוצים יותר.
חלק מהסיבה לכך היא משפטית וכלכלית. מאז פסק הדין המנחה בע"מ 919/15, ביחס להורים יהודים לילדים בגילאי 6 עד 15, בית המשפט אינו בוחן מזונות ילדים לפי נוסחה ישנה ואוטומטית בלבד, אלא בודק גם את זמני השהות בפועל ואת יחס ההכנסות בין ההורים. כלומר, לזמני שהות יש בהחלט משמעות כלכלית בתיקי גירושין.
אבל בדיוק כאן מתחילה הבעיה. כי הסדרי שהות שווים בגירושין הם לא סיסמה. הם לא כותרת יפה להסכם. והם בטח לא כלי מיקוח. הסדרי שהות שווים בגירושין הם מחויבות יומיומית, מעשית, שוחקת לפעמים, ומאוד לא זוהרת. הם דורשים נוכחות אמיתית, זמינות, תכנון, גמישות, ויכולת לשאת באחריות מלאה לילדים גם בבוקר, גם בערב, גם כשהם חולים, גם כשיש אספת הורים, גם כשצריך לקנות נעליים חדשות, גם כשיש חוג, רופא, משבר, שיעורים, כביסה, אוכל וסידור חיים שלם סביבם.
ולכן, כשמישהו דורש הסדרי שהות שווים בגירושין, אני תמיד בודקת מה הייתה התמונה לפני הפרידה. לא כדי להעניש. לא כדי לקבע עבר. אלא כדי להבין אם מדובר בבקשה אמיתית שמבוססת על יכולת ורצון, או בסיסמה שנולדה רק כשהתחילו לדבר על מזונות ילדים. כי אם עד עכשיו צד אחד עבד משמונה בבוקר עד שמונה בערב, לא היה באסיפות, לא היה בחוגים, לא היה במקלחות של הערב, ולא נשא בפועל במחצית מהאחריות, מותר לשאול את השאלה הקשה: האם מדובר ברצון אמיתי לשינוי הורי, או בדרישה טקטית.
זה לא אומר שאדם לא יכול להשתנות. בהחלט יכול. יש אבות, ולעיתים גם אמהות, שרק בתוך משבר הגירושין מבינים עד כמה הקשר עם הילדים חשוב להם, ומבקשים להפוך להורים פעילים יותר. זה יכול להיות אמיתי, וזה יכול להיות מבורך. אבל גם אז, הסדרי שהות שווים בגירושין צריכים להיבנות מתוך מסוגלות אמיתית ולא מתוך הצהרה. בית המשפט בוחן בסופו של דבר את טובת הילדים, ולא רק את רצון ההורים או את האינטרס הכלכלי שלהם. ההלכה אמנם הכירה בכך שבמצבים של משמורת פיזית משותפת יש לבחון חלוקה שוויונית יותר של נטל המזונות בגילאים המתאימים, אך היא לא יצרה פרס למי שמבקש זמני שהות שווים על הנייר בלבד.
וזו נקודה שאנשים מפספסים. הסדרי שהות שווים בגירושין לא נמדדים רק במספר הלילות. הם נמדדים גם באיכות האחריות ההורית. מי לוקח לרופא. מי עוקב אחרי בית ספר. מי זוכר חוגים. מי אחראי לארוחות, לבגדים, למעקב רגשי, לסדר יום, לגבולות. במילים אחרות, השאלה איננה רק מי רוצה חצי מהזמן. השאלה היא מי באמת מוכן לחצי מהאחריות.
בהיבט הכלכלי, כן, יש קשר בין הסדרי שהות שווים בגירושין לבין מזונות ילדים. כאשר מדובר בילדים בגילאי 6 עד 15, ובפרט כאשר יש חלוקת שהות שוויונית או קרובה לכך, בית המשפט בוחן את הכנסות שני ההורים ואת חלוקת הזמן בפועל. אבל גם כאן, זה לא חישוב טכני בלבד. בתי המשפט בודקים רמת חיים, יכולת כלכלית אמיתית, הוצאות בפועל, ולעיתים גם פוטנציאל השתכרות. לכן, מי שחושב שהכרזה על משמורת משותפת תבטל אוטומטית מזונות ילדים, טועה.
מהניסיון שלי, דווקא בגישור גירושין אפשר לעשות את הבדיקה הכי כנה והכי חכמה. במקום להילחם על מושגים, בודקים את החיים עצמם. מי יכול להוציא לבית ספר. מי זמין אחר הצהריים. האם יש מרחק גיאוגרפי סביר. האם סדר היום של הילדים באמת מאפשר חלוקה שווה. האם שני ההורים מסוגלים לשאת בהוצאות ובהתארגנות. ורק אז בונים הסדרי שהות שווים בגירושין אם הם באמת מתאימים. לפעמים התשובה היא כן. לפעמים התשובה היא כמעט. ולפעמים התשובה היא לא.
הערך האמיתי הוא לא לנצח במאבק על המילים משמורת משותפת. הערך האמיתי הוא לבנות לילדים מסגרת יציבה, אחראית והוגנת. כזו שלא נולדה מתוך מאבק על כסף או אגו, אלא מתוך הבנה אמיתית של מה טוב להם ומה אפשרי להורים.
בסופו של דבר, הסדרי שהות שווים בגירושין הם דבר מצוין כשיש מאחוריהם הורות אמיתית. אבל כשהם הופכים לכלי מיקוח, הילדים מרגישים את זה. ולכן השאלה שאני שואלת תמיד נשארת אותה שאלה: אתה רוצה חצי מהזמן, או שאתה באמת מוכן לחצי מהאחריות.
על אילנית גרוסמן, עורכת דין ומגשרת גירושין
אילנית גרוסמן, עורכת דין ומגשרת גירושין עם 25 שנות ניסיון. מתמחה בגירושין בהסכמות, במזונות ילדים, בהסדרי שהות ובתיקים עם היבטים כלכליים, נדל"ן ועסקים. אני בודקת לא רק מה כתוב על הנייר, אלא איך נראים החיים באמת.
לכן, אם אתם לפני גירושין ורוצים להבין מה נכון באמת לגבי הסדרי שהות, מזונות ילדים והאחריות ההורית ביום שאחרי, חשוב לבנות פתרון שמבוסס על המציאות ולא על סיסמאות. ייעוץ נכון בתחילת הדרך יכול לחסוך הרבה טעויות ומאבקים מיותרים.