למה #בגירושין נשים מתעקשות להישאר בדירה
גם כשזה לא נכון עבורן כלכלית?
זוג שהגיע אלי.
בית יקר. משכנתא גבוהה.
היא רצתה להישאר בכל מחיר.
כשישבנו על המספרים היה ברור:
כדי להישאר בדירה היא תישאר בלי חיסכון,
בלי גמישות כלכלית,
עם לחץ קבוע של תזרים.
ובכל זאת ההתעקשות הייתה מוחלטת.
אז ממה זה נובע?
פחד לאבד יציבות?
רצון לשמור לילדים על מסגרת מוכרת?
תחושת כישלון אם עוזבים?
זהות שמחוברת לבית?
או פשוט צורך בזמן הסתגלות?
בסופו של דבר לא שכנעתי אותה למכור.
יצרנו תקופת מעבר של שנה.
רק אחרי שנרגעה, כשהרגישה שיש לה שליטה, היא הסכימה למכור.
וזה בדיוק העניין.
בגירושין לא נלחמים רק על נכסים.
נלחמים על ביטחון.
על זהות.
על תחושת שליטה בתוך כאוס.
המספרים חשובים.
אבל אם לא נותנים מקום לרגש,
לא תהיה החלטה נכונה באמת.
מה דעתכם?
להישאר בדירה בכל מחיר
או לבחור חופש כלכלי גם אם זה כואב בהתחלה?