מזונות ילדים הם כמעט תמיד אחת הסוגיות הרגישות ביותר בכל פרידה. מעבר למספר עצמו, מדובר בשאלה רחבה הרבה יותר: איך דואגים לכך שהילדים ימשיכו לחיות ברמת חיים ראויה גם אחרי שהמשפחה מתפצלת לשני בתים. לכן, הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שמזונות נקבעים רק לפי השאלה כמה האב מרוויח. בפועל, הדין בישראל מורכב יותר, ובשנים האחרונות גם השתנה באופן מהותי.
פסק הדין המרכזי ששינה את התמונה הוא בע"מ919/15, שניתן בבית המשפט העליון בשנת 2017. בפסק הדין נקבע כי לגבי ילדים בני 6 עד 15, כאשר בוחנים מזונות, יש להתחשב ביכולתם הכלכלית של שני ההורים, בזמני השהות בפועל ובצרכי הילדים. כלומר, לא מסתכלים עוד על צד אחד בלבד כמממן אוטומטי, אלא בוחנים את התמונה הכלכלית המלאה של שני הבתים.
מה זה אומר בפועל?
שמזונות ילדים מחושבים בדרך כלל מתוך שילוב של שלושה רכיבים עיקריים. הראשון הוא הכנסות ההורים, ולא רק השכר הרשום בתלוש, אלא ההכנסה הפנויה האמיתית. השני הוא זמני השהות, משום שיש הבדל בין מקרה שבו הילדים שוהים רוב הזמן בבית אחד לבין מקרה של חלוקה שווה. השלישי הוא הוצאות הילדים בפועל, ובכלל זה מזון, ביגוד, חינוך, בריאות, חוגים, ולעיתים גם הוצאות מדור ואחזקת מדור.
אחת הנקודות החשובות ביותר היא נושא המדור. כאשר לילדים יש שני בתים, בוחנים לא רק את שכר הדירה או המשכנתא, אלא גם את עלות אחזקת הבית. בפסיקה מקובל לייחס לילדים חלק יחסי מהוצאות המדור, לעיתים כ 30 אחוז לילד אחד, 40 אחוז לשני ילדים, ו 50 אחוז לשלושה ילדים, אם כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו והראיות שהוצגו.
חשוב גם לזכור שאין נוסחה אחת שמכריעה כל תיק. שני מקרים שנראים דומים על הנייר עלולים להסתיים בתוצאה שונה לחלוטין,
כי בית המשפט או מגשר גירושין יבדקו את המציאות הכלכלית האמיתית: מי נושא באילו הוצאות, האם זמני השהות שווים באמת, האם יש פערי שכר משמעותיים, והאם קיים חשש לכך שהילדים יחיו בבית אחד ברווחה ובבית אחר במחסור. זה בדיוק המקום שבו גישור מקצועי והסכם גירושין מקצועי יכולים לחסוך מאבק מיותר ולעזור לבנות הסדר מדויק, הוגן ומציאותי. הדברים נכונים במיוחד במקרה של גירושין עם שכר גבוה בהייטק.