כשאחד מבני הזוג לא רוצה גישור: מה אפשר לעשות ומה לא
אילנית גרוסמן היא עורכת דין ומגשרת גירושין עם למעלה מ-25 שנות ניסיון, המתמחה בגישור גירושין גם במקרים שבהם אחד מבני הזוג מסרב לתהליך או מהסס. גישור גירושין הוא הליך וולונטרי, אך אי הסכמה ראשונית של הצד השני אינה סוף הדרך. קיימים כלים מוגדרים שמאפשרים להזיז גם תהליכים תקועים. לייעוץ ראשוני: 054-677-1668 | ilglaw.co.il
כשאחד מבני הזוג לא רוצה גישור: מה אפשר לעשות ומה לא
היא רצתה גישור מהרגע הראשון. הוא אמר "לא מעניין אותי, תגישי לבית משפט." היא הגיעה אליי לבד, מוטרדת, ושאלה: האם אני יכולה לרצות גישור כשהוא לא רוצה? האם אני פשוט צריכה לקבל את זה?
זו אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה. ויש לה תשובה הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה.
מאמר זה נועד לכל מי שרוצה גישור גירושין אבל מרגיש שהכדור תקוע במגרש של הצד השני. יש יותר אפשרויות ממה שחושבים, ויש גם טעויות שכדאי להימנע מהן בדחיפות.
קודם כל: למה הצד השני אומר "לא"
לפני שמתמקדים בפתרון, כדאי להבין את הסיבה. במרבית המקרים, סירוב לגישור לא נובע מהתנגדות עמוקה לתהליך. הוא נובע ממשהו אחר לגמרי.
פחד מוסווה. הצד שמרוויח יותר, שמחזיק יותר נכסים, או שמרגיש שיש לו מה להפסיד, מפחד לפגוש את המספרים בחדר פתוח. גישור נתפס אצלו כחשיפה.
חוסר מידע. רבים חושבים שגישור זה "לוותר". הם לא יודעים שגישור מאפשר שליטה על התוצאה בצורה שבית משפט לא מאפשר.
כעס וכאב. מי שנמצא בשיא הכאב הרגשי, לרוב לא חושב אסטרטגי. הוא חושב על מאבק.
לחץ מהסביבה. לפעמים מישהו בחוץ, חבר, אח, עורך דין שכבר עוסק בתיק, אמר לו "אל תיכנס לגישור". בלי שהוא באמת הבין למה.
ההבנה הזו חשובה כי היא משנה את גישת הפתרון. אחד שמפחד צריך הרגעה. אחד שלא יודע צריך מידע. אחד שכועס צריך זמן ומסגרת בטוחה.
4 תרחישים כשהצד השני לא רוצה גישור
המציאות היא שרוב האנשים שמגיעים לגישור לא החליטו יחד. אחד רצה, אחד הסכים. מה עושים כשהשני לא שם?
אי מענה אינו מניעת גישור. ניתן לפנות לבקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, שמחייבת את שני הצדדים להתייצב לפגישת מהו"ת. מרבית ה"שתיקות" נגמרות שם.
גישור הוא וולונטרי, ואי אפשר לכפות אותו. אבל פגישת המהו"ת בבית המשפט היא חובה. רוב הזוגות שאומרים "לא" בשלב הראשון מגיעים לגישור לאחר הפגישה הזו.
עיכוב הוא לא סירוב. אבל הוא פוגע. מי שמזהה דפוס של ניהול זמן כאסטרטגיה יכול להגיש בקשה לביצוע הליך מקביל שמאיץ את הצד השני להחליט.
גם לאחר פתיחת הליך, ניתן לעצור ולעבור לגישור בכל שלב. בית המשפט מעודד זאת. הליך שנסגר בגישור חוסך לשני הצדדים שנים וכסף, גם אם התחיל בצורה עימותית.
בניסיון של 25 שנה, הצד שאומר "לא לגישור" בהתחלה הוא לרוב הצד שמפחד, לא הצד שמתנגד. המפתח הוא לא לשכנע, אלא ליצור את התנאים שבהם הוא מרגיש בטוח להיכנס לתהליך.
האם אפשר לכפות גישור
לא. גישור הוא הליך וולונטרי לחלוטין. לא ניתן לכפות על מישהו להיכנס לגישור, לא בית משפט יכול לעשות זאת ולא כל גורם אחר.
אבל המציאות המשפטית בישראל מייצרת מצב מעניין: לפני שמגישים תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, חובה לעבור פגישת מהו"ת, שהיא פגישת "מעורבות הדדית ותהליך". הפגישה הזו מחייבת שני צדדים. ובמרבית המקרים, הפגישה הזו היא שפותחת את הדלת לגישור.
כשהצד השני יושב מול גורם רשמי ושומע בפעם הראשונה את ההסבר על ההליכים האפשריים, משהו משתנה. לא תמיד. אבל לעיתים קרובות מאוד.
לכן, ה"לא" של הצד השני הוא נקודת פתיחה, לא קביעת גורל.
בקשה ליישוב סכסוך: הכלי שאנשים לא מכירים
אחד הכלים הכי פחות מוכרים לציבור הרחב הוא בקשה ליישוב סכסוך. זוהי פניה לבית המשפט לענייני משפחה שאינה תביעה ואינה הכרזת מלחמה. היא מחייבת את שני הצדדים להתייצב לפגישת מהו"ת.
מה קורה בפגישת מהו"ת? עובד סוציאלי של בית המשפט פוגש את שני בני הזוג, מסביר להם את האפשרויות, ומנסה לכוון לגישור לפני שנפתח הליך משפטי מלא.
הבקשה ליישוב סכסוך מאפשרת לצד שרוצה גישור להניע את התהליך בלי לפתוח עימות. היא שולחת מסר ברור: אני רוצה לפתור את זה, אבל אני גם מתכוון להתקדם. למאמר מפורט יותר על ההליך הזה, ניתן לקרוא כאן על בקשה ליישוב סכסוך.
להרחבה על בקשה ליישוב סכסוך, קראו במדריך המלא באתר.
מה קורה כשהצד השני כבר פתח הליך משפטי
מצב שמופיע לא מעט: הצד השני לא רק סירב לגישור, הוא כבר הגיש תביעה לבית המשפט. האם זה אומר שהסיפור נגמר?
לא בהכרח.
בית המשפט בישראל מעודד ומקדם גישור גם אחרי פתיחת הליך. שני הצדדים יכולים להסכים לעצור את ההליך ולעבור לגישור בכל שלב. בתיקים רבים, דווקא לאחר שהצדדים מבינים לאן הדרך המשפטית מובילה מבחינת זמן ועלות, הם מחליטים לנסות גישור.
ניהול הליך משפטי מלא בישראל יכול להימשך שנה עד שלוש שנים ואף יותר, ועלותו הכוללת לשני הצדדים יחד עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים, לעיתים מאות אלפים בתיקים מורכבים. מי שמבין את המספרים האלה, לעיתים קרובות מוכן לשמוע על גישור גם אחרי שאמר לא.
על ההשוואה המלאה בין בית משפט לגישור ניתן לקרוא כאן.
מה לא לעשות כשהצד השני מסרב לגישור
סירוב ראשוני הוא לא סוף הדרך. רוב הזוגות שמגיעים לגישור לא הסכימו שניהם מראש. ויתור מהיר מוביל לשנים של הליך משפטי שאפשר היה להימנע ממנו.
שיחות ישירות בשלב הזה מחריפות לרוב את הסכסוך. כל ניסיון שכנוע ללא מסגרת מקצועית מנוהלת עלול להיתפס כלחץ ולהגביר את ההתנגדות.
פתיחת תביעה "כדי שירגיש" היא מהלך שמחזיר לצד שפתח אותה. ברגע שיש הליך פתוח שני הצדדים משלמים עורכי דין וסלמת הרגשות עולה. זה מקשה על גישור עתידי.
המתנה פסיבית מאריכה את תקופת חוסר הוודאות לשני הצדדים ולילדים. יש כלים מוגדרים שמזיזים תהליכים כאלה קדימה. כדאי להשתמש בהם.
להגיש בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה. זה מחייב שני צדדים להתייצב לפגישת מהו"ת ומייצר לרוב את הבסיס לתחילת שיח. אין צורך שהשני יסכים קודם.
מתי גישור באמת לא אפשרי
חשוב להיות כנה בנושא זה. יש מצבים שבהם גישור לא יתאים, גם אם שני הצדדים יסכימו.
כשיש חשד מבוסס להסתרת נכסים ולאחד הצדדים אין כלי לאכוף גילוי, כלי הגישור לבדם אינם מספיקים. בית משפט יכול לחייב גילוי מסמכים.
כשיש אלימות במשפחה או פחד ממשי, הגישור מחייב תנאי בטיחות שלא תמיד ניתן לקיים.
כשפער הכוח בין הצדדים קיצוני מאוד, מגשרת מנוסה תוכל לזהות זאת ולהחליט אם ההליך ניתן לניהול.
אלה חריגים. רוב הזוגות שמגיעים אליי, גם כשיש קונפליקט, מסוגלים לגישור אם הוא מנוהל נכון. ההבדל הוא במיומנות הניהול, לא בשאלה אם הצדדים אוהבים אחד את השני.
מה עושה מגשרת שהיא גם עורכת דין
כאן טמון ההבדל שאנשים לא תמיד מבינים בהתחלה.
מגשר שאינו עורך דין יכול לנהל שיח ולקרב עמדות. אבל הוא לא יכול להסביר לצדדים מה מגיע להם לפי החוק, מה ייתכן ומה לא ייתכן בפסיקה, ומה כוחם של ההסכמות שבנו יחד.
מגשרת שהיא גם עורכת דין ומשפחה עם 25 שנות ניסיון, יכולה לנהל את הגישור תוך שהיא מבהירה לשני הצדדים את המסגרת המשפטית, בלי להיות עורכת הדין של אחד מהם. זה שינוי שמשפיע על איכות ההסכמות, ועל האפשרות שהן יחזיקו לאורך זמן.
לפרטים על גישור גירושין בתיקים מורכבים ניתן לקרוא במדריך הגישור המקיף לשנת 2026.
סיפור מהמשרד
לפני כשנה הגיעה אליי אישה בת 45 מרמת גן. היא רצתה גישור. הוא עבד בחו"ל רוב השבוע ואמר לה בצורה ברורה: "תגישי לבית משפט, אני לא בא לגישור."
ישבנו יחד ומיפינו את המצב. יש שני ילדים, דירה, קרן פנסיה ועסק קטן שהוא ניהל. הגשנו בקשה ליישוב סכסוך. הוא הגיע לפגישת מהו"ת בחוסר חשק, ישב עם העובדת הסוציאלית של בית המשפט, ושמע לראשונה מה המשמעות של הליך משפטי מלא לפי לוח הזמנים, לפי העלות, לפי מה שקורה לעסק שלו בשנתיים שהתיק יתנהל.
שבועיים אחרי אותה פגישה הוא התקשר בעצמו ואמר שהוא מוכן לנסות גישור.
תהליך הגישור לקח ארבעה חודשים. הם סיימו עם הסכם שנאשר על ידי בית המשפט. הוא לא ויתר מעבר לנדרש, היא קיבלה מה שמגיע לה, ושני הילדים לא חוו את הוריהם לוחמים בבית משפט.
להרחבה על מדוע כדאי שהמגשרת שלכם תהיה גם עורכת דין, ראו כאן.
רוצים גישור אבל הצד השני עדיין לא שם?
זו בדיוק הנקודה שבה ייעוץ מוקדם חוסך חודשים. אילנית גרוסמן תסביר לכם בדיוק מה אפשר לעשות, ומה לא לעשות, עד שהצד השני יהיה מוכן.
שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות | משרד תל אביב וסביון
סיכום
"הצד השני לא רוצה גישור" הוא אחד המשפטים שאני שומעת הכי הרבה. אחרי 25 שנה, אני יכולה להגיד בוודאות שלא. זו לא קביעת גורל. לפעמים זה פחד. לפעמים זה חוסר מידע. לפעמים זה כאב שצריך קצת זמן.
הצד שרוצה גישור לא צריך לשבת ולחכות. יש כלים, יש מהלכים, ויש דרכים לייצר תנאים שבהם הצד השני יכנס לתהליך. האתגר הוא לדעת אילו כלים להפעיל, ומתי.
שאלה ראשונה שכדאי לשאול את עצמכם: האם כבר דיברתם עם מישהו שמתמחה בדיוק בזה?
להרחבה על הסכם גירושין, ראו במדריך המלא.
על אילנית גרוסמן
אילנית גרוסמן היא עורכת דין ומגשרת גירושין עם למעלה מ-25 שנות ניסיון. לפני הקמת משרדה שירתה כיועמשית בכירה בקבוצת הראל פיננסים, ניסיון שמוסיף ממד כלכלי ופיננסי לעבודתה המשפטית. היא מתמחה בגישור גירושין, לרבות מקרים שבהם אחד הצדדים מסרב בהתחלה, ובתיקים הכוללים נכסים, עסקים, נדל"ן ורכיבי שכר מורכבים. משרדה ממוקם במגדלי הארבעה בתל אביב ובצומת סביון.
להרחבה על אילנית גרוסמן, קראו בעמוד אודות.
